מכירות את זה שסביב גיל שנתיים הילדות והילדים שלכן מתחילים לגלות את עצמם ואת הרצונות שלהם??
יעלו אהובתי, כשהייתה בת שנתיים – ילדת לב ענק, נחושה ועקשנית, רוצה לעשות כל דבר לבד. כשצוחקת אז מכל הלב וכשכועסת… גם.
בגן – טלטל הגננת (טל רוזמרין) הייתה מתעלפת עליה – יעלו נחת ילדה מוצלחת. ככה היא הייתה קוראת לה, בתיבול של עוד כמה חרוזים מצחיקים ומתוקים (ומי שמכיר.ה את טלטל יודע שככה היא, מיוחדת במינה, מדברת בשירה).
ואנחנו, ההורים, כשיעלי נתקפה עצבים, היינו משנים לחרוז משל עצמנו (ביננו לבין עצמנו), קצת פחות חביב, שהחזיק בתוכו את התסכול ההורי מההתמודדות החוזרת עם תקופת הגיל הזו, גילאי שנתיים (פלוס).
מהתגובות שלכן ושלכם על הפוסט הקודם אני מבינה שאני לא לבד. למעשה, זה מאפיין ידוע וחלק ממסלול ההתפתחות של ילדי העולם כולו (עם גיוון בהתאם למזג איתו נולדו ולסביבה בה הם גדלים):
החיפוש אחרי אוטונומיה, נפרדות, עצמאות – הצורך להתנסות ולעשות דברים לבד. *אני! לבד!*
ולפעמים יש התנגשות אל מול הצרכים שלנו ההורים: הרצון שיעשו דברים בדרך שלנו, הצורך להגן עליהם, חוסר הזמן או אלף ואחת סיבות אחרות שיכולות להפריע לנו לאפשר להם להתנסות.
ועם ההתנגשות של הצרכים, מגיע כעס ותיסכול – שלנו ושלהם.
אז הזמנתי את טלטל לשיחה בסטודיו (רגע לפני שעברנו לארץ אחרת:)) והנה לכן התוצאה, שני סרטונים שמתמצתים את כל התורה:


.

שחקו ותהנו 
