אם יש לך תינוק או תינוקת צעירים בני חודש-חודשיים-שלושה,
אחד האביזרים הכי שווים עליהם אני ממליצה זה פוף. כן, פוף.

מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם?
איך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק גם אצל האחים הגדולים?

הפרדת תנועה היא דוגמא נהדרת לאינטגרציה חושית.

הפרדת תנועה היא היכולת להפעיל איבר בגוף בצורה מכוונת ונפרדת מאברים אחרים,
לדוגמא: יד אחת מחזיקה את הנייד והשנייה כותבת.

תינוקות קטנטנים עדיין לא יודעים ומראים הפרדות תנועה,
זוכרות? סכמת הגוף שלהם עדיין לא ברורה.
אבל ככל שגדלים, מתחזקים, לומדים להכיר את הגוף שלהם מפעילים את החושים, וערים לסביבה אפשר לראות ניצנים של הפרדות תנועה.

אתן מוזמנות להעמיק איתי היום ב – תכנון תנועה.
זוכרות? אינטגרציה חושית?
מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם ואיך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק, גם אצל האחים הגדולים:
אחד הביטויים המשמעותיים של מוטוריקה גסה הוא תכנון תנועה –
"היכולת הנלמדת לתכנן, לארגן ולבצע רצף של תנועות מתואמות כדי להתמודד עם פעולה חדשה ולא מוכרת" (מתוך "על ילדים חושים ותנועה")

כשאנחנו מתכננות תנועה, אנחנו משלבות את החושים שלנו, אבל לא רק!
גם החשיבה שלנו לוקחת חלק, באופן הבא:
מה אני רוצה לעשות
איך אני הולכת לעשות את זה
ו…יאללה לעשייה!

לדוגמא – הושטת יד לצעצוע בגילאי 3-4 חודשים:
כשמניחים לפני תינוק צעצוע בקו האמצע, במרחק אליו הוא יכול להגיע, העין רואה והיד מתרוממת באופן רצוני ומתוכנן מתוך מוטיבציה לחקור. אבל בגלל שזה עוד כל כך ראשוני, היד נעה במעין מסלול לא מאורגן שכזה, באיטיות מתנדנדת לה לעבר הצעצוע. בסוף היא תגיע
ככל שהתינוק מתנסה שוב ושוב בתנועה, היא תהפוך למאורגנת, יעילה, מהירה וברורה יותר (כשאנחנו מושיטות יד, זה כבר כל כך מהיר, ללא מחשבה או מאמץ ניכר).
ככה, לאט לאט ילדות וילדים אוספים לארגז הכלים שלהם מיומנויות חדשות ומורכבות יותר.

סכמת גוף היא תמונת הגוף במוח,
כלומר, הייצוג של כל חלק בגוף שלנו (יד, רגל, אצבעות וכולי) במוח.

הנה כמה דברים על סכמת גוף:
סכמת גוף נבנית על ידי שילוב של מערכות: המגע, שיווי המשקל, התחושה העמוקה ומערכת הראייה.

תנועה במרחב והתנסות בסביבה מגוונת, מאפשרים למוח לקבל מידע על אברי הגוף ועל אופן הפעולה שלהם.

הפה והידיים תופסים מקום גדול משמעותית במפת הגוף במוח, לעומת גודלם במציאות.

סכמת גוף תקינה מאפשרת לנו להבין איפה אנחנו מתחילות ואיפה אנחנו נגמרות, מה המיקום של הגוף שלנו ביחס לסביבה ואיך אנחנו יכולות להפעיל את הגוף שלנו ביעילות.

אז מה זה בכלל – תיאום עין יד או תאום עין רגל?
בדיוק כמו שזה נשמע,
היכולת לתאם בין מה שהעין רואה לבין מה שהיד או הרגל עושה.

היכולת הזו, כשהיא מאורגנת היטב במוח, משמעותית מאוד בהתארגנות שלנו במרחב:
אצל קטנטנים אחד הדברים הראשונים שנראה בהקשר של קשר עין-יד הוא הושטת יד לצעצוע ובכלל חקירה של המרחב.
ככל שהקטנטנים גדלים וזוחלים – דמיינו כדור שמתגלגל רחוק מהילד או הילדה…
איך המוח יודע לכוון את הגוף בדיוק לנקודת המפגש עם הכדור?
או כשהולכים – איך המוח מארגן את תנועת הרגליים שלא יתקלו אחת בשנייה וניפול?
או כשרצים – איך הידיים תופסות את הכדור רגע אחרי שהוא נזרק אלינו?
מרתק לא?! איך היכולת הבסיסית הזו במוטוריקה גסה מתפתחת?

אחד העקרונות בהתפתחות תינוקות היא התפתחות מלמעלה למטה. כלומר, התינוק או התינוקת שלך יכירו ויתכננו תנועה, קודם עם הידיים שלהם ורק אח"כ עם הרגליים. לכן נתחיל בקשר עין-יד, ומשם נמשיך לעין רגל.

אצל תינוקות – קשר עין-יד-פה – ראיתי לקחתי הכנסתי לפה וחקרתי

בפוסטים הקודמים היינו בעולם החושים, פעילויות והסברים איך אפשר ולמה כדאי, לעודד את הקטנטנים וגם אחים גדולים לתנועה, בכל יום (על קצה המזלג).
ואז שאלה אותי מישהי: נו אז מה? אז יש חושים והם מתפתחים וזה די קורה מעצמו. איזה משמעות יש לי כהורה בכל הדבר הזה.

בגדול – צודקת. חלקית.
הנה הסבר קצר:
כבר למעלה מעשור מדברים על זה, שעם כל הכבוד לגנטיקה שלנו, המוח הוא איבר גמיש,
והלמידה שלנו היא יוצאת דופן ותלויה באופן משמעותי בגיוון החוויות שנבחר לחוות.
על אחת כמה וכמה מוח של תינוק!
בגילאים הצעירים, הרשתות העצביות במוח נבנות בקצב מסחרר והלמידה שלהם מהירה הרבה יותר משלנו.

ככל שיהיה ארגון טוב יותר של מערכות התחושה והתנועה במוח, כך ההתנהלות של הילד או הילדה בעולם, החקירה והלמידה מהסביבה יהיו מהנים ומשמעותיים.

חוש שיווי המשקל!!
מודה ומתוודה ששיווי המשקל שלי אף פעם לא היה משהו, עוד כילדה. אני מניחה שיש לא מעט ילדים שגלגלון ומשחקי כדור הם לא הזירה המועדפת עליהם.
אז תגידו – נו אז מה?!
אז ככה –

שיווי משקל פיזי יכול להשפיע גם על שיווי המשקל הרגשי, תחושת המסוגלות והביטחון העצמי. לכן, זה בידיים שלנו ההורים לאפשר סביבה שמעודדת תנועה, מפעילה ומאתגרת את שיווי המשקל. כי כמו שאמרה לי המורה שלי ליוגה בזמנו, כשלא הצלחתי להחזיק על רגל אחת יותר מ 30 שניות תמיד אפשר להשתפר.

על קצה המזלג:
שיווי המשקל שומר אותנו יציבים בתנועה, מאזן אותנו כשאנחנו עוברים ממנח למנח, ומגן עלינו מפני נפילות.

קולטני החישה לשיווי המשקל נמצאים באוזן הפנימית – 3 תעלות עם נוזל ושערות שמעבירים מידע למוח על מנח הגוף עם כל שינוי בתנועה.

מערכת שיווי המשקל עובדת בשיתוף פעולה עם חוש הראיה והתחושה העמוקה ואחראית על שמירת מתח השרירים כך שהגוף ישמר יציב.

תינוק נולד אם איבר החישה לשיווי משקל, אך ללא מנגנוני היציבה – תגובות יישור ושיווי המשקל מול כוח הכבידה. ככל שיווחה את הסביבה, ינוע במרחב וידחוף את גופו כנגד כוח הכבידה יתפתחו גם תגובות אלה (גוף ששואף להיות זקוף, ובלימה עם הידיים בזמן נפילה)

על הקשר בין שיווי משקל פיזי לשיווי משקל רגשי – ארחיב בפוסט אחר.

רגע לפני שמתחילות
הורידי הילוך והאטי את הקצב.
תינוקות וילדים יפתחו היטב את שיווי המשקל שלהם. אם לא נפריע להם, נכבה את הטלוויזיה, נשים את הטאבלט בצד ונאפשר להם לחקור את הסביבה.
אנחנו רק נשמור על בטיחות.
אני מאמינה שבכל ילד נמצאת מוטיבציה פנימית לחקור וללמוד.

הכי קל לעודד תנועה, ע"י … דוגמא אישית אם תחליטו שאחד הערכים בבית שלכן הוא פעילות גופנית, הם ילכו בעקבותיכן. Children see, children do

ועוד דבר אחד קטן –

תזכרו, אין דבר כזה תינוק (או ילד) עצלן. אולי יש איזשהו קושי ובגלל זה הוא או היא נמנעים. אם אכן כך המצב, אני ממליצה להתייעץ עם פיזיותרפיסטית התפתחותית.

אחד החושים המרתקים בעיני הוא חוש התחושה העמוקה.

על קצה המזלג:
זהו חוש לא מודע, שמאפשר לנו להבין את אופן התנועה והפעולה של הגוף שלנו בסביבה.

קולטני החישה למגע עמוק נמצאים מתחת לפני העור – על המפרקים, השרירים והגידים, אלו מעבירים מידע למוח על כל איבר ועל התנועה המתרחשת בו.

תינוק צעיר מקבל את המידע הראשוני מיד עם לידתו, כשהוא נסחט בתעלת הלידה. אחר כך, עם ההתפתחות וככל שינוע מול כוחות הטבע, בעיקרם כוח הכבידה, הוא לומד את גבולות הגוף שלו.

בעזרת החוש הנסתר הזה תינוקות לומדים עם לידתם, וככל שיגדלו – את גבולות הגוף שלהם ואת היחס בין חלקי הגוף. מתוך כך הם לומדים את הסנכרון בין התנועות השונות ואת מידת כוח השריר שהם צריכים להפעיל לפעולות שונות.

פעילות תקינה של חוש המגע העמוק היא הבסיס לתכנון תנועה ולארגון תנועה במרחב.

על קצה המזלג:
חוש השמיעה מתפתח ברחם, בשליש האחרון להיריון. אז תינוק שומע את הצלילים שבסביבתו.

תינוק נולד עם חוש שמיעה מפותח וכבר עם לידתו עובר את בדיקת השמיעה הראשונה שלו.

כשתינוק צעיר שומע צליל חזק, לרוב הוא יראה את רפלקס המורו (רפלקס הבהלה). ככל שגדל התינוק, סביב גיל 3 חודשים, התגובה לצליל חזק נחלשת.

הקולות שמשמיע התינוק מושפעים ממנח הגוף – בשכיבה על הגב בדר"כ ישמיע ח, ר. ככל שיגדל ויתיישב יופיעו גם צלילי פ, מ, ב.

ככל שהתינוק גדל, נשים לב לתפיסה שמיעתית – זאת אומרת, המוח מפענח, מעבד ומפרש את הגירוי שנקלט מהסביבה, מזהה צלילים אופייניים לשפה ומבחין בין השפה לרעשים אחרים.