תכירו את ליאור בן החצי שנה ואמא מורן.
ליאורי מתהפך, זוחל ולמד ממש לפני רגע להתיישב בעצמו (ילד שלישי, צריך לברוח מהאחים שלו😉).
המבט של מורן בליאור שווה אלף מילים
מבט מלא באהבה, גאווה, ביטחון.
מבט סומך 💕
באני מאמין שלי, זו המהות בהורות
תודעת ה – יש.
קרני לייזר של אהבה, כבוד ואמונה בילדים ובילדות שלנו, שיוצאות לנו מהעיניים ישר לתוך הלבבות הצעירים שלהם.
בעצם, ככל שאני חושבת על זה – בכל גיל!
מלידה ועד בוגרים.
מישהו או מישהי שמסתכל.ת *עלי* ככה
כאילו אני עולם ומלואו
כל יכולה
אהובה עד אין קץ
בדיוק כמו שאני.
ולפעמים זה לא...
ברור שלפעמים זה לא.
לפעמים קרני הלייזר יכולות לצרוב (מטאפורית).
השאלה היא מה מאפיין את התקשורת שלי עם הילד או הילדה שלי בדרך כלל? מה מאפיין את התקשורת שלי עם האנשים סביבי.
העאם אני בדרך כלל בוחנת את מה שאין, למה לא, רואה את חצי הכוס הריקה? או – מה יש?
עם הילדים שלי, שהם כבר ענקיים ועוד רגע עוברים אותי בגובה
(הגדולים בתחילת גיל ההתבגרות, הצעירה נולדה בגיל ההתבגרות )
אני יכולה לבלות שעות רבות בתודעת ה "אין" אם רק אבחר. אבל.. אני מזכירה לעצמי מדי פעם את הרכות והמתיקות כשהיו בגיל הרך, שלא עבר כל כך הרבה זמן מאז שהם היו שם וכמה מהר השנים חלפו.
כי גם בגיל ההתבגרות – מבט שווה אלף מילים.
גם בגיל ההתבגרות, למרות הנפרדות שאנחנו חווים באופן טבעי ובריא, הם עדיין לפעמים מחפשים את המבט שלנו. נכון, הם לא תמיד עושים מה שמבקשים, מתריסים ובועטים, אבל… וואלה, לא גידלתי חסות (ובאמת באמת, למרות שזה הרבה יותר קל, לא בריא לי ולהם, שיעשו כל מה שאני מבקשת ויבלו את זמנם בריצוי. שלי או של אחרים).
וזה כבר שווה קרני לייזר של אהבה, גאווה, ביטחון. מבט סומך.
איך אצלכן? מה המבט שלכן אמר היום?
שחקו ותהנו 🎉 ענבל