זוכרות את סדרת הספרים של מר גמיש וגברת שכל? ספרים אהובים על יערונת שלי.
לפני די הרבה זמן הקראתי לה אחד מהם (כיייף, גם כשהם כבר קוראים בעצמם) והיא עצרה ואמרה בחיוך – אמא, את גברת יאללה.
אני מה??
את גברת יאללה!
לקח לי 30 שניות להבין, למה זכיתי בכינוי החדש. ברור שמייד קפצתי בהתגוננות – מה פתאום, אני בכלל לא אומרת יאללה. אולי רק קצת ו… יאללה למיטה 🙂 אופס…
מכירות את זה שככל שהילדים שלנו גדלים הם שמים לנו מראות? צעירים – בהתנהגות שלהם, בוגרים – במילים שלהם (חכו חכו תגיעו לגיל ההתבגרות ויתחיל הסתאלבט על אבא ואמא), אז הנה, קיבלתי מראה.
התחלתי להקשיב לעצמי ולחפש עדויות ל׳גברת יאללה’ והאמת, צודקת!! אני אומרת מלא יאללה:
יאללה יערה, את צריכה לצאת להסעה
יאללה יערה, אוטוטו מתחיל החוג
יאללה חבר׳ה, טיול שבת! החברים מחכים לנו בשמורה
יאללה למקלחת
יאללה למיטות
יאללה יאללה יאללה
להגנתי אני אגיד שאני שונאת לאחר, אבל לאוזניים של יערה, זו כנראה תמיד אותה המנגינה. שממהרים אותה ומלחיצים אותה, או לפחות זה מה שהיא שיתפה. שלפעמים זה מצחיק, אבל לפעמים זה מציק. ככה זה כשיש בבית אחד 5 אנשים ו 5 מקצבים שונים, לא תמיד כולנו מתואמים.
לאור השיתוף והשיקוף החלטתי לשנות בקצת את האוטומט. להוציא לחופש את גברת יאללה ולנסות להכניס מנהג חדש!! *רבע שעה ספייר*. רבע שעה ספייר – לטובת הדברים שאני מעדיפה שלא לאחר אליהם, ובשאר הזמן, מגמישה את לוחות הזמנים.
ומה איתך? איך זה אצלך? מה המקצב הפנימי שלך?
מוזמנת לשתף בתגובות ולשתף חברות.
שחקו ותהנו 🎉