תינוקות קטנטנים וסדר יום – יש דבר כזה?

אני אתחיל ישר מהשורה התחתונה –
אני מסתייגת מכל ההבטחות ל"בניית סדר יום" אצל תינוקות קטנטנים.
משתי סיבות –

הראשונה – ההורים:
זה מייצר ציפייה ושם יעד לשאוף אליו, שלא תמיד תואם את הגיל.
ועם הציפייה מגיעות כל מיני הנחיות טכניות, שאולי לא מתאימים לתינוק או התינוקת שלך ואיתם לחץ ותסכול, כשאת לא מצליחה לייצר אצל תינוק בן חודש-חודשיים-שלושה, סדר יום.
(אני ממש זוכרת איך עם עומריקי שלי כשרק נולד, קיבלתי במתנה את הספר הלוחץ והמלחיץ, הלוחשת לתינוקות, וניסיתי לאלץ עליו את שגרת היום שמציעה הסופרת… תודה לאל הוא גדל והתארגן על סדר יום שהתאים לבית שלנו, ואני זנחתי את הספר …)

השנייה – הקטנטנים:
לתינוקות צעירים הרבה פעמים אין עדיין סדר יום ברור ועקבי. היום מתחיל להתארגן בהדרגה סביב גילאי 3-5 חודשים.

ככל שהם יוצאים מתקופת ״העוברות", סביב גיל 3 חודשים ונפתחים אל העולם: קשר העין מתבסס, הזיכרון משתפר, שעות הערות מתארכות, והלילה מקבל משמעות (הפרשת הורמון המלטונין, הורמון השינה, מגיע לרמה מיטבית סביב גיל 5-6 חודשים).

מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם?
איך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק גם אצל האחים הגדולים?

הפרדת תנועה היא דוגמא נהדרת לאינטגרציה חושית.

הפרדת תנועה היא היכולת להפעיל איבר בגוף בצורה מכוונת ונפרדת מאברים אחרים,
לדוגמא: יד אחת מחזיקה את הנייד והשנייה כותבת.

תינוקות קטנטנים עדיין לא יודעים ומראים הפרדות תנועה,
זוכרות? סכמת הגוף שלהם עדיין לא ברורה.
אבל ככל שגדלים, מתחזקים, לומדים להכיר את הגוף שלהם מפעילים את החושים, וערים לסביבה אפשר לראות ניצנים של הפרדות תנועה.

אתן מוזמנות להעמיק איתי היום ב – תכנון תנועה.
זוכרות? אינטגרציה חושית?
מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם ואיך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק, גם אצל האחים הגדולים:
אחד הביטויים המשמעותיים של מוטוריקה גסה הוא תכנון תנועה –
"היכולת הנלמדת לתכנן, לארגן ולבצע רצף של תנועות מתואמות כדי להתמודד עם פעולה חדשה ולא מוכרת" (מתוך "על ילדים חושים ותנועה")

כשאנחנו מתכננות תנועה, אנחנו משלבות את החושים שלנו, אבל לא רק!
גם החשיבה שלנו לוקחת חלק, באופן הבא:
מה אני רוצה לעשות
איך אני הולכת לעשות את זה
ו…יאללה לעשייה!

לדוגמא – הושטת יד לצעצוע בגילאי 3-4 חודשים:
כשמניחים לפני תינוק צעצוע בקו האמצע, במרחק אליו הוא יכול להגיע, העין רואה והיד מתרוממת באופן רצוני ומתוכנן מתוך מוטיבציה לחקור. אבל בגלל שזה עוד כל כך ראשוני, היד נעה במעין מסלול לא מאורגן שכזה, באיטיות מתנדנדת לה לעבר הצעצוע. בסוף היא תגיע
ככל שהתינוק מתנסה שוב ושוב בתנועה, היא תהפוך למאורגנת, יעילה, מהירה וברורה יותר (כשאנחנו מושיטות יד, זה כבר כל כך מהיר, ללא מחשבה או מאמץ ניכר).
ככה, לאט לאט ילדות וילדים אוספים לארגז הכלים שלהם מיומנויות חדשות ומורכבות יותר.

סכמת גוף היא תמונת הגוף במוח,
כלומר, הייצוג של כל חלק בגוף שלנו (יד, רגל, אצבעות וכולי) במוח.

הנה כמה דברים על סכמת גוף:
סכמת גוף נבנית על ידי שילוב של מערכות: המגע, שיווי המשקל, התחושה העמוקה ומערכת הראייה.

תנועה במרחב והתנסות בסביבה מגוונת, מאפשרים למוח לקבל מידע על אברי הגוף ועל אופן הפעולה שלהם.

הפה והידיים תופסים מקום גדול משמעותית במפת הגוף במוח, לעומת גודלם במציאות.

סכמת גוף תקינה מאפשרת לנו להבין איפה אנחנו מתחילות ואיפה אנחנו נגמרות, מה המיקום של הגוף שלנו ביחס לסביבה ואיך אנחנו יכולות להפעיל את הגוף שלנו ביעילות.

אז מה זה בכלל – תיאום עין יד או תאום עין רגל?
בדיוק כמו שזה נשמע,
היכולת לתאם בין מה שהעין רואה לבין מה שהיד או הרגל עושה.

היכולת הזו, כשהיא מאורגנת היטב במוח, משמעותית מאוד בהתארגנות שלנו במרחב:
אצל קטנטנים אחד הדברים הראשונים שנראה בהקשר של קשר עין-יד הוא הושטת יד לצעצוע ובכלל חקירה של המרחב.
ככל שהקטנטנים גדלים וזוחלים – דמיינו כדור שמתגלגל רחוק מהילד או הילדה…
איך המוח יודע לכוון את הגוף בדיוק לנקודת המפגש עם הכדור?
או כשהולכים – איך המוח מארגן את תנועת הרגליים שלא יתקלו אחת בשנייה וניפול?
או כשרצים – איך הידיים תופסות את הכדור רגע אחרי שהוא נזרק אלינו?
מרתק לא?! איך היכולת הבסיסית הזו במוטוריקה גסה מתפתחת?

אחד העקרונות בהתפתחות תינוקות היא התפתחות מלמעלה למטה. כלומר, התינוק או התינוקת שלך יכירו ויתכננו תנועה, קודם עם הידיים שלהם ורק אח"כ עם הרגליים. לכן נתחיל בקשר עין-יד, ומשם נמשיך לעין רגל.

אצל תינוקות – קשר עין-יד-פה – ראיתי לקחתי הכנסתי לפה וחקרתי

בפוסטים הקודמים היינו בעולם החושים, פעילויות והסברים איך אפשר ולמה כדאי, לעודד את הקטנטנים וגם אחים גדולים לתנועה, בכל יום (על קצה המזלג).
ואז שאלה אותי מישהי: נו אז מה? אז יש חושים והם מתפתחים וזה די קורה מעצמו. איזה משמעות יש לי כהורה בכל הדבר הזה.

בגדול – צודקת. חלקית.
הנה הסבר קצר:
כבר למעלה מעשור מדברים על זה, שעם כל הכבוד לגנטיקה שלנו, המוח הוא איבר גמיש,
והלמידה שלנו היא יוצאת דופן ותלויה באופן משמעותי בגיוון החוויות שנבחר לחוות.
על אחת כמה וכמה מוח של תינוק!
בגילאים הצעירים, הרשתות העצביות במוח נבנות בקצב מסחרר והלמידה שלהם מהירה הרבה יותר משלנו.

ככל שיהיה ארגון טוב יותר של מערכות התחושה והתנועה במוח, כך ההתנהלות של הילד או הילדה בעולם, החקירה והלמידה מהסביבה יהיו מהנים ומשמעותיים.