מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם?
איך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק גם אצל האחים הגדולים?

הפרדת תנועה היא דוגמא נהדרת לאינטגרציה חושית.

הפרדת תנועה היא היכולת להפעיל איבר בגוף בצורה מכוונת ונפרדת מאברים אחרים,
לדוגמא: יד אחת מחזיקה את הנייד והשנייה כותבת.

תינוקות קטנטנים עדיין לא יודעים ומראים הפרדות תנועה,
זוכרות? סכמת הגוף שלהם עדיין לא ברורה.
אבל ככל שגדלים, מתחזקים, לומדים להכיר את הגוף שלהם מפעילים את החושים, וערים לסביבה אפשר לראות ניצנים של הפרדות תנועה.

אתן מוזמנות להעמיק איתי היום ב – תכנון תנועה.
זוכרות? אינטגרציה חושית?
מה קורה כשתינוקות עולים שלב בלמידה ומתחילים לשלב בין החושים שלהם ואיך אפשר לשים לב לזה ולעודד את זה תוך כדי משחק, גם אצל האחים הגדולים:
אחד הביטויים המשמעותיים של מוטוריקה גסה הוא תכנון תנועה –
"היכולת הנלמדת לתכנן, לארגן ולבצע רצף של תנועות מתואמות כדי להתמודד עם פעולה חדשה ולא מוכרת" (מתוך "על ילדים חושים ותנועה")

כשאנחנו מתכננות תנועה, אנחנו משלבות את החושים שלנו, אבל לא רק!
גם החשיבה שלנו לוקחת חלק, באופן הבא:
מה אני רוצה לעשות
איך אני הולכת לעשות את זה
ו…יאללה לעשייה!

לדוגמא – הושטת יד לצעצוע בגילאי 3-4 חודשים:
כשמניחים לפני תינוק צעצוע בקו האמצע, במרחק אליו הוא יכול להגיע, העין רואה והיד מתרוממת באופן רצוני ומתוכנן מתוך מוטיבציה לחקור. אבל בגלל שזה עוד כל כך ראשוני, היד נעה במעין מסלול לא מאורגן שכזה, באיטיות מתנדנדת לה לעבר הצעצוע. בסוף היא תגיע
ככל שהתינוק מתנסה שוב ושוב בתנועה, היא תהפוך למאורגנת, יעילה, מהירה וברורה יותר (כשאנחנו מושיטות יד, זה כבר כל כך מהיר, ללא מחשבה או מאמץ ניכר).
ככה, לאט לאט ילדות וילדים אוספים לארגז הכלים שלהם מיומנויות חדשות ומורכבות יותר.

אז מה זה בכלל – תיאום עין יד או תאום עין רגל?
בדיוק כמו שזה נשמע,
היכולת לתאם בין מה שהעין רואה לבין מה שהיד או הרגל עושה.

היכולת הזו, כשהיא מאורגנת היטב במוח, משמעותית מאוד בהתארגנות שלנו במרחב:
אצל קטנטנים אחד הדברים הראשונים שנראה בהקשר של קשר עין-יד הוא הושטת יד לצעצוע ובכלל חקירה של המרחב.
ככל שהקטנטנים גדלים וזוחלים – דמיינו כדור שמתגלגל רחוק מהילד או הילדה…
איך המוח יודע לכוון את הגוף בדיוק לנקודת המפגש עם הכדור?
או כשהולכים – איך המוח מארגן את תנועת הרגליים שלא יתקלו אחת בשנייה וניפול?
או כשרצים – איך הידיים תופסות את הכדור רגע אחרי שהוא נזרק אלינו?
מרתק לא?! איך היכולת הבסיסית הזו במוטוריקה גסה מתפתחת?

אחד העקרונות בהתפתחות תינוקות היא התפתחות מלמעלה למטה. כלומר, התינוק או התינוקת שלך יכירו ויתכננו תנועה, קודם עם הידיים שלהם ורק אח"כ עם הרגליים. לכן נתחיל בקשר עין-יד, ומשם נמשיך לעין רגל.

אצל תינוקות – קשר עין-יד-פה – ראיתי לקחתי הכנסתי לפה וחקרתי

חוש שיווי המשקל!!
מודה ומתוודה ששיווי המשקל שלי אף פעם לא היה משהו, עוד כילדה. אני מניחה שיש לא מעט ילדים שגלגלון ומשחקי כדור הם לא הזירה המועדפת עליהם.
אז תגידו – נו אז מה?!
אז ככה –

שיווי משקל פיזי יכול להשפיע גם על שיווי המשקל הרגשי, תחושת המסוגלות והביטחון העצמי. לכן, זה בידיים שלנו ההורים לאפשר סביבה שמעודדת תנועה, מפעילה ומאתגרת את שיווי המשקל. כי כמו שאמרה לי המורה שלי ליוגה בזמנו, כשלא הצלחתי להחזיק על רגל אחת יותר מ 30 שניות תמיד אפשר להשתפר.

על קצה המזלג:
שיווי המשקל שומר אותנו יציבים בתנועה, מאזן אותנו כשאנחנו עוברים ממנח למנח, ומגן עלינו מפני נפילות.

קולטני החישה לשיווי המשקל נמצאים באוזן הפנימית – 3 תעלות עם נוזל ושערות שמעבירים מידע למוח על מנח הגוף עם כל שינוי בתנועה.

מערכת שיווי המשקל עובדת בשיתוף פעולה עם חוש הראיה והתחושה העמוקה ואחראית על שמירת מתח השרירים כך שהגוף ישמר יציב.

תינוק נולד אם איבר החישה לשיווי משקל, אך ללא מנגנוני היציבה – תגובות יישור ושיווי המשקל מול כוח הכבידה. ככל שיווחה את הסביבה, ינוע במרחב וידחוף את גופו כנגד כוח הכבידה יתפתחו גם תגובות אלה (גוף ששואף להיות זקוף, ובלימה עם הידיים בזמן נפילה)

על הקשר בין שיווי משקל פיזי לשיווי משקל רגשי – ארחיב בפוסט אחר.

רגע לפני שמתחילות
הורידי הילוך והאטי את הקצב.
תינוקות וילדים יפתחו היטב את שיווי המשקל שלהם. אם לא נפריע להם, נכבה את הטלוויזיה, נשים את הטאבלט בצד ונאפשר להם לחקור את הסביבה.
אנחנו רק נשמור על בטיחות.
אני מאמינה שבכל ילד נמצאת מוטיבציה פנימית לחקור וללמוד.

הכי קל לעודד תנועה, ע"י … דוגמא אישית אם תחליטו שאחד הערכים בבית שלכן הוא פעילות גופנית, הם ילכו בעקבותיכן. Children see, children do

ועוד דבר אחד קטן –

תזכרו, אין דבר כזה תינוק (או ילד) עצלן. אולי יש איזשהו קושי ובגלל זה הוא או היא נמנעים. אם אכן כך המצב, אני ממליצה להתייעץ עם פיזיותרפיסטית התפתחותית.

התינוק.ת שלך בני 4-5 חודשים?
הזדמנות מעולה לעזור להם להכיר את הרגליים שלהם!
למה? כי סביב הגיל הזה תינוקות מתחילים להכיר את פלג הגוף התחתון בתהליך הדרגתי – מתחילים בירכיים, עוברים אל הברכיים ומשם ממשיכים אל כפות רגליים.

אז איך הכי טוב להתחיל?
מחממת את החדר ומורידה גרביים
בוחרת שיר ושרה תוך כדי מגע לרגליים:

טופחת או לשה פעם את רגל ימין ופעם את רגל שמאל. 

תעודדי למשחק עם כפות הרגליים – חפשי צעצוע שיכול להתלבש בנוחות על כף הרגל של התינוק.ת שלך (לא צריך לקנות במיוחד).

עזרי לתינוק.ת להרים את הרגליים כך שיראו את הצעצוע ויווצר קשר עין-רגל, הוא או היא כבר יושיטו יד אל הצעצוע ויוויחו הזדמנות להכיר את הרגליים שלהם.

בתמונה: מיקה ואימא מדגימות איך עושים את זה

אז מה זה בכלל קו האמצע ולמה כדאי וחשוב לעודד תינוקות לקרב את הידיים לקו האמצע, וככל שגדלים לעודד משחקים לחציית קו האמצע?

קו האמצע הוא קו דמיוני שחוצה את הגוף לצד ימין וצד שמאל.
חציית קו האמצע היא היכולת לעשות פעולה עם יד ימין ורגל ימין – בצד שמאל, ועם יד שמאל ורגל שמאל – בצד ימין.

אז תגידו – מה הבעיה, זו יכולת בסיסית, בקלות!

נכון, אבל…
תינוקות לומדים את המיומנות הזו בשלבים:
בהתחלה לומדים להכיר את קו האמצע ורק אחרי שיכירו את קו האמצע, ככל שיגדלו, יתחילו לחצות אותו.

זו יכולה להיות משימה לא פשוטה לתינוקות קטנטנים
לשכב על הבטן ולהרים ראש.
כי…
אין עדיין מספיק כוח שריר כדי להרים משקולת משמעותית כמו הראש, ולפעמים כאבי הבטן מפריעים, או שבדיוק סיימו לאכול, או שהם ישנים הרבה ואין מספיק רגעים בהם הם ערים כדי לשכב על הבטן (הלוואי עלי ועל כולנו ).