מתי מתחילות לחנך?
באיזה גיל מומלץ לשים גבולות?
ואיך אני מגיבה כשהפעוט/תינוק שלי כועס או מתוסכל?
שלבי התפתחות הילד - חינוך...
פגשתי לפני יומיים זוג חברים עם תינוקי מתוק מתוק ויפה תואר.
הוא בן שנה וחצי והם סיפרו שבזמן האחרון הוא התחיל לצעוק ולהשתטח כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.
ומה הוא רוצה?
מנסה לפתוח את הדלת כדי לצאת לטיול בחצר
לפתוח קופסה ללא הצלחה
לטפס על כיסא ואל השולחן ומשם לנסות לקפוץ
לחקור את השקע של החשמל…
מוכר? גם אצלכן קורה?
וככה בלי להתכוון, התפתחה לה שיחה על "חינוך תינוקות" (מושג שעושה לי חררה, ותיכף אסביר למה):
האבא, מתוק ויפה תואר לא פחות מהתינוקי שלו, אמר שנדמה לו שהבן שלו עושה עליו מניפולציות כדי להשיג את שלו ואז מה אם הוא בוכה קצת.
האימא, שהלוואי והיה לי רבע מהסבלנות שלה, אמרה שאמנם ההתנהגות של הבן שלה יכולה להיות לא ברורה ולא מובנת ואפילו מתסכלת בשבילה, אבל היא שמחה לגלות את האופי שלו ולא חושבת שהבכי הוא מניפולציה. מצד שני – הייתה שמחה לכלים להתמודדות, מה לעשות כשהילד הצעיר (בן שנה וחצי) כועס ומתוסכל.
אז מה אתן אומרות? הצעקות והבכי מופנים כלפי ההורים, כדי לאלץ אותם לעשות בדיוק מה שהוא מבקש? או שקשורים אליו לתסכול שלו? ואולי גם וגם?
חינוך תינוקות - הידעת?
ישנן 3 נקודות מפנה בהתפתחות יחסי האובייקט של התינוק:
חיוך חברתי בגיל חודשיים לערך
חרדת זרים בגיל שמונה חודשים לערך
ו…. נקודת המפנה השלישית בהתפתחות הרגשית של התינוק היא אמירת המילה "לא".
(רנה שפיץ, פסיכואנליטיקאי)
חינוך תינוקות - לא!
פעוטות מתחילים להגיד "לא" בגיל שנה וחצי לערך.
הם מתחילים לתפוס את עצמם כישות נפרדת בעלת רצונות משלה. תענוג!!
אז אם אתם בשלב הזה עם הילדים שלכם, סמנו לעצמכם וי קטן ותשמחו בלב, כי זה שלב קריטי בתהליך האנושיות שהילד/ה שלכם עוברים וסימן להתפתחות תקינה.
זאת אומרת, שאמירת הלא של הילד/ה הצעירים, התסכול והכעס אינה התנהגות מרדנית כלפי ההורה. ממש לא. אלא צורך לביטוי עצמי.
חינוך תינוקות - אז מה עושים?
דבר ראשון,
מנסים לא להיעלב או לכעוס
שתו כוס מים ותנשמו עמוק
ושננו את המנטרה:
"איזה יופי התינוק שלי מתפתח ומבטא את עצמו".
ההתנהגות מבטאת צורך, שאולי אפשר לענות עליו בדרך אחרת
כמובן שאם מדובר בהתנהגות שמסכנת את הפעוט או ילד אחר, מיד לעצור את ההתנהגות (להרים ולהתרחק מעט, חשמל, אש, נשיכה).
דבר שני,
להרים על הידיים ולתת אמפתיה
בוא אלי, מה קרה?
אתה כועס כי רצית לצאת?
את מתוסכלת כי את לא מצליחה לעלות?
דבר שלישי,
אפשר להציע חלופה אחרת או עזרה.
אסיים ואומר שהמושג "חינוך תינוקות" לא אהוב עלי כי הוא מעלה בי אסוציאציה למשהו נוקשה ולא קשוב. אבל אני מניחה שגם על זה אפשר להתווכח.
כתבה אריאנה מלמד באחד המאמרים שלה: "אני לא מגדלת פשטידות כנועות שמצייצות כן אמא"
ואני כל כך מזדהה עם המשפט הזה!
(למרות שזה יכול להיות כל כך הרבה יותר קל אם רק יעשו כל מה שאני אומרת…)
מותר להם לכעוס, לבכות, להיות מתוסכלים
ואנחנו שם בתור המבוגר האחראי, כדי לתמוך ולעזור להם להירגע. בחמלה.