מאת:
תמר טל, דיאטנית קלינית RD, MAN
אכילה.
אחת מההנאות הגדולות של החיים.
כבוגרים, חלק נכבד מהבילויים שלנו עוסק בנושא:
קפה עם חברה,
ארוחות שישי עם המשפחה, מפגשים עם חברים
וכמובן ההתלבטות מה להגיש באירועים או כשאנחנו מארחים,
כי אוכל – הוא לא רק מזין, הוא מחבר!
סביב אוכל קיימת תקשורת רבה ונרקמים יחסים.
עוד בהריון אנו עוסקות במה נכנס אלינו לגוף:
מה מותר ומה אסור
מאיזה מזון יש להיזהר
איזה מזון מתחשק לנו פתאום בשעות אחר הצהריים
איזה מזון מעורר בנו סלידה
מה הפסקנו לאכול בהריון
מה לא הפסקנו לאכול
מה התחשק לנו
ולמה ציפינו בתשוקה שנוכל לאכול אחרי הלידה.
כבר ברחם יש להחלטות שעשינו עבורנו, השפעה ניכרת על התינוק שלנו.
יחסי האכלה - תקשורת טובה
לבסוף,
מגיע הרגע שהתינוק שלנו מונח בזרועותינו ומתחיל העיסוק האינסופי באכילה והאכלה.
אנו מוצאות עצמנו מתעסקות בכמה לתת, מתי לתת, מה המשקל שלו, מה הגובה שלנו.
הסביבה מלחיצה אותנו,
יועצים בכל מיני תחומים, אנשי מקצוע, משפחה, חברים ומי לא
כולם נותנים לנו עצות על הנקה,
תחליפי חלב אם,
תזמונים של חשיפה למוצקים,
כמה לתת, איך לתת, מה לתת,
איך מחזיקים אותו,
למה מרגילים אותו ועוד ועוד.
לאט לאט אנו מוצאות עצמנו נשאבות לעולם של חרדות והשוואות לאחרים:
"כל הילדים בגילו כבר מסיימים בקבוק של 120 מ"ל…"
"היא אוכלת כל מה שאני נותנת לה – ממש לא כמו שאחים שלה היו…"
"הוא לא נוגע בכלום…"
"היא לא אוכלת ירקות…"
"כל התינוקות של חברות שלי כבר עברו למוצקים…"
"הוא אוכל כל-כך הרבה…"
"אין לי רעיונות מה לתת להם יותר…"
"הוא לא משתמש בכפית"
"היא מוכנה לשתות רק מכוס, ואחים שלה הסכימו רק מקש…"
"היא אוהבת לשתות רק מ…"
הקטנים שלנו רק התחילו את החיים, וכבר הלחץ מורגש באוויר.
חשוב להבין,
יחסי האכלה הינם תהליך הדדי של תקשורת ויחסים בין ההורה והתינוק.
מודל חלוקת האחריות של אלין סטאר מדבר על כך שנקודת המוצא שלנו כהורים צריכה להיות שילדים רוצים לאכול! שתינוקות הם בעלי יכולת ומנגנוני וויסות של כמויות.
באכילה קיימת חלוקת תפקידים:
ההורה אחראי על הצעת תזמון המזון, סוג המזון וצורת האכילה.
התינוק אחראי על ההחלטה האם לאכול את המזון או לא ואת הכמות.
יחסי האכלה - הדרך הנכונה
נכון,
ילדים מגיבים לרוב בצורה שלילית לחשיפה ראשונה של מזון חדש –
אבל כדיאטנית קלינית בעלת ניסיון רב, אני יכולה לומר בביטחון:
מספר חשיפות, התנסויות וזמן יגרמו לילד להתרגל ולקבל את המזון החדש.
יחסי האכלה,
כמו כל יחסים,
יכולים להתפתח לכיוון של תסכול וייאוש או לכיוון של הנאה ושביעות רצון.
חשוב שתבינו,
החשיפה למרקמים, צורות, טמפרטורות, צבעים, גדלים יכולה להרגיש פתאומית ומאוד שונה מהחוויה שקדמה לה.
תינוק שאוכל מבקבוק או תינוק שיונק שוכב על ההורה, עטוף, מחובק
ואז ברגע אחד עובר לשבת מול ההורה בכיסא אוכל או טרמפולינה,
מזון שונה לחלוטין מגיע אל הפה – זאת ממש חוויה אחרת!
חישבו רגע על התינוק שלכם,
תחושת רעב שסוחפת פתאום גורמת לו להרגיש אומללות ותסכול,
כאשר ההורה מגיע ומציע מזון בצורה קשובה –
רגשות של אכפתיות והנאה מתחברים לתמונה.
באותה סיטואציה בדיוק, הורה שמביע חוסר סבלנות, כעס וחרדה –
התינוק יחבר רגשות של נואשות וחרדה גבוה להזנה.
ברור שאין בכוונתנו להגיע לזמן האכילה באופן שיפגע ויוריד מהערכה העצמית של ילדנו. אבל כולנו הינו פעם ילדים,
הגענו מבית מסוים, תרבות מסוימת, יחסים וחויות מהינקות-ילדות-בגרות,
אנחנו פועלים מהחרדות שלנו ומהיחסים שלנו כלפי אוכל, משקל וצורה.
מה שחשוב להבין שבגיל הכל כך רך, האופן שבו נאכיל את התינוק שלנו,
יהיה בעל השלכות על הדרך בה התינוק יתפוס את העולם
ובעיות באכילה או בהאכלה עלולות להשתרש ולהיות נוכחות זמן רב.
יחסי האכלה - משמעות
הילדים שלנו מחפשים משמעות, מחפשים להיות משמעותיים.
כמה שלנו "כואב" כשהם לא אוכלים, לא משתפים פעולה –
חשבו כמה החוויה הזו עוצמתית עבורם, כמה משמעות יש לארוחה המלווה כעסים, מתח, הרמת קול…
אז בהגעה להאכלה –
אני מזמינה אתכם לעצור שניה.
לשים לב כיצד אתם ניגשים למערכת היחסים הזו,
מה מניע אתכם להתנהג בצורה מסוימת.
וחשוב לא פחות,
הבינו שהתינוק שלכם פועל בעדו ולא נגדכם,
מותר לכם להרגיש קצת אבודים, זה בדיוק הזמן להתייעץ עם אנשי המקצוע הרלוונטים.
לכתבות נוספות מוזמנים לאתר שלי
להתייעצות ותמיכה לאורך הדרך מוזמנים ליצור קשר בדרכים המופרטות באתר.,
תגובה אחת
כתבה מעולה! תודה!